בפרשת השבוע מופיע דו שיח שלא לא כ"כ מובן בין הקב"ה לקין.

לאחר שקין הורג את הבל אחיו,אומר לו הקב"ה : "אי הבל אחיך"
וקין עונה: " לא ידעתי השמר אחי אנכי"
והקב"ה ממשיך: " מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה".

הדו שיח אינו מובן

וכי קין באמת חושב שיוכל להעלים את מעשיו מהקב"ה ?
מה פשר התשובה "לא ידעתי השמר אחי אנכי"?

ובכלל מדוע נוקט הקב"ה במילים "..קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה",מדוע שלא יאמר לו בפשטות הרגת- רצחת את אחיך ??

מי שעורר אותי להבנה מחודשת בדין ודברים שהתנהל בין הקב"ה לקין היה מוטי.

מוטי משתתף קבוע בשיעור שאני מוסר אחת לשבוע במדרשיה באזור המרכז.

השבוע הוא ביקש לשאול שאלה.

בחודש אלול,כך הוא אמר, היה את "המלך בשדה",אח"כ ראש השנה ויום כיפור,סוכות,הושענא רבה ושמיני עצרת..
בתוך תקופה קצרה קיבלנו הרבה 'מקפצות רוחניות',היה לנו לנו קו ישיר לבורא עולם
אבל עכשיו נכנסים לתקופה של 'יובש' ( הציטוט נאמן למקור),
מה אפשר לעשות כדי לקבל עכשיו את אותו ערוץ ישיר שהיה פתוח מתחילת חודש אלול ועד עכשיו ??

איזה ערוץ תמיד פתוח,גם בשגרה ??

כשהוא שאל,התבהר לי פשר הדו שיח בין הקב"ה לקין.

קין יודע שהוא הרג את אחיו ובודאי הקב"ה יודע.
הדו שיח לא התמקד במעשה ההריגה.
הדו שיח התמקד בצערו ובאובדנו של ההרוג- של הבל.

"אי הבל אחיך"- האם נתת דעתך על כך שגרמת לאחיך לצאת מהעולם בטרם עת ?
מי לוקח אחריות על הצער שנגרם לו בעקבות כך ?
מעשה ההריגה הוא אסור וחמור כשלעצמו,
אבל ישנו עוד מבט,צערו ואובדנו של הבל.

"השומר אחי אנכי" – בכל מה שקשור לצערו של אחי,אין לזה שייכות אלי,עונה קין,
מעשה ההרג קשור אלי אבל אין לי אחריות ושייכות לצערו.

וכאן בתשובתו של הקב"ה נמצא ה'ערוץ' שמוטי מחפש,

"קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה" –
עונה לו הקב"ה:
כשצועקים אלי,אני שומע.
אם אתה לא לוקח את האחריות על צערו של הבל אחיך,אזי הוא צועק אלי
ומי שצועק אלי אני שומע

המילים "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה",הן לא מליצה,
הם מילים מדויקות ומכונות.
הסיבה,כך אומר הקב"ה לקין,שאני פונה אליך,הסיבה שאתה תישא בעונש החמור היא מעבר לחטא שחטאת בעצם ההריגה,
הסיבה היא היא משום ש"דמי אחיך צועקים אלי"
– צערו ואובדנו של הבל צועקים אלי ומבקשים ממני,
וכשצועקים אלי אני שומע

הסיבה לעונש שקין מקבל היא לא רק בגלל מעשה ההריגה,היא בגלל שצערו של הבל צועק אל הקב"ה.

בפרשת 'משפטים' כותבת התורה לגבי גר ויתום:
"אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו"
ומבאר הרמב"ן : "רק אם צעק יצעק אלי,מיד אשמע צעקתו,(הוא) איננו צריך לדבר אחר כלל,כי אני אושיענו ואנקום אותו מידך….
כי שאר האנשים יטרחו אחרי מושיעים שיושיעום ואולי לא יועילו…. וזה בצעקתו בלבד נושע בה' ".

אותם המילים בדיוק:
"קול דמי אחיך צועקים אלי.."
"אם צעק יצעק אלי".

כשצועקים אלי אני שומע

סיפרו פעם על אדם שהגיע יחד עם אשתו לחדר לידה.
הוא קיוה שהפעם זה יהיה בן זכר.
זו הלידה השביעית של אשתו ועד היום כולן היו בנות.
לאחר זמן יצאה המיילדת מהחדר,פנתה אליו ואמרה: מזל טוב אדוני,נולדה לך בת.
באותו הרגע, הוא שקיוה לבן זכר,החל לצעוק בקול רם " שקרנים…זה לא יכול להיות,תחזירו לי מיד את הבן שנולד לי,לא יכול להיות שנולדה בת…"
המאבטח שהגיע מיד למקום ,"הבריח" את המיילדת בחזרה לחדר,והרגיע את האבא.

לאחר מספר דקות יצאה המיילדת מהחדר ואמרה : "אדוני ,אני מצטערת,טעיתי,אכן נולד לך בן,מזל טוב.."
הסתובב אותו האבא אל המאבטח ואמר לו,

" אתה רואה,אין מה לעשות,ככה זה כאן במדינה,
רק צעקות עוזרות,רק בצעקות אפשר לקבל את מה שמגיע לך "

הכוח של צעקה הוא כל כך חזק שהוא מועיל גם כשהצועק אינו צודק,כשלפי האמת לא מגיע לו.

ומי אמר לי את זה? תו"ס מפורש.

רבי יחיאל מיכל מגאסטינין זי"ע אמר פעם בדרשה שנשא לפני חסידיו,שיש תו"ס בגמרא במסכת ראש השנה ( י"ז,ב),שמצוה על כל יהודי לדעת את דבריו:

"….ומידה זו,כביכול שבעל כרחו (של הקב"ה) יש לו לחוס על הצועק אף שלא כדין שנאמר "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני",
אע"פ שבדין בא העבוט (המשכון) לידך כי הלווית לו מעותיך,אע"פ כן תשיבנו לו,כי אם יצעק אלי ,המידה היא כן שאשמע צעקתו ואיני יכול לראות בעוניו"

הקב"ה,כך כותב בעל התו"ס, כביכול אינו יכול לראות את היהודי צועק,אפילו שלא בצדק ולא לעזור לו.

אתה מבין…,אמרתי למוטי,תמיד קיים "ערוץ פתוח" – לצעוק אל ה'.
שם נענים גם שלא ע"פ הדין.

כשצועקים אל ה',הוא שומע.

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]